מעבדות לחירות: אמנות לשם האמנות

 

הספקת לבקר בבניין בתל אביב שאמנים ציירו בתוך כל ארבע קומותיו, רק כדי שייהרס כמה ימים לאחר מכן? לא פחות מ-90 אמנים עבדו על הפרוייקט המרשים הזה, השקיעו המון זמן ומחשבה ועבודה וחומרים, מתוך ידיעה שהבניין ייהרס מיד לאחר מכן, ומתוך קבלה מלאה של העובדה הזאת! האם יש שחרור גדול מזה?

הנזירים בטיבט מכירים היטב את הרעיון הזה, של יצירת אמנות והריסתה. בטקס יצירת מנדלות החול שלהם, הם יוצרים במשך שבועות ארוכים מנדלות מוקפדות ויפהפיות, בתהליך מדיטטיבי, איטי ומוקפד, וכשהם מסיימים, הם פשוט מטאטאים את יצירת האמנות הענקית הזאת, מפזרים את החול ואת כל המנדלה בפעולה שמשמעותה לא פחות חשובה עבורם מתהליך היצירה עצמו. פירוק המנדלה נועד להזכיר לנו שככה הם החיים, רגע אחד זה קיים, וברגע האחר כבר לא. בסרטון היפהפה הזה, אפשר לראות את כל התהליך, מתכנון המנדלה ויצירתה, ועד לפירוקה (התמונה מפה).

 

Tibetan Sand Mandala

 

בספרה, קסם גדול: חיים יצירתיים מעבר לפחד, ליז גילברט כותבת, "היצירתיות שלי חייבת להיות הדבר הכי חשוב לי בעולם, ובו זמנית אני חייבת שלא יהיה לי איכפת בכלל… העבודה שלך היא לא הילד שלך, זה משהו עצמאי ויש לו חיים משלו, ואנשים יכולים לגנוב אותו, לא להבין אותו, לבקר אותו, ואת תהיי בסדר, כי יש הפרדה ביניכם. אז בהתחלה זה חשוב לך מאוד, ומאוחר יותר את מבינה שצריך לשחרר. כל הדברים היצירתיים בונים ויוצרים אותך, ולא להיפך. אז היי מאוד מחוברת לתהליך היצירה, אבל כשאת מסיימת, זרקי אותה לעזאזל. שחררי. תוך כדי עבודה השקיעי המון אהבה ואיכפתיות, אבל אחר כך שחררי!"

גם קורט וונגוט אמר דברים דומים, "יצירה, לא משנה כמה אנחנו עושים אותה טוב או רע, מצמיחה לנו את הנשמה" (הציטוט מהספר הנהדר הזה). הוא היה מציע לביתו, נאנט, לצייר, ואז לשרוף את הציורים שלה כתרגיל.

האם את חושבת שאת יכולה ליצור משהו, מתוך ידיעה מלאה שאחר כך תשלחי אותו לדרכו, או גרוע מכך, תשליכי אותו לפח? האם יש ביצירה כזאת לדעתך פחד גדול או שחרור עצום?

אנחנו חיות בעולם תועלתני שבו כל מי שמתחילה לסרוג, לתפור, לצייר, או ליצור כל דבר אחר, מיד נשאלת למה היא לא פותחת חנות. בעולם הזה כולם רוצים שהכל יהיה יפה, שיצטלם טוב. האיחול שלי לחג הזה, הוא שנצא מהעבדות הזאת ומהמחוייבות לחומרים ותוצרים, ונצליח ליהנות מהדרך. שנוכל לקחת דף ופשוט לקשקש! למרוח צבעים, לשרבט, להזיז אותם עם האצבעות, עם מכחול, להשתמש בגירים, בעפרונות, פשוט לשחק.

 

Art just for sun

 

כמו שמוזיקאים יכולים לנגן שעות בג'אם מבלי להקליט שום דבר, גם אנחנו יכולות ליצור רק כדי ליהנות. מחקרים אפילו הוכיחו  שההנאה והתגמול מתהליך היצירה אינם תלויים בתוצר, ואין קשר אם התוצר טוב או יפה. אנחנו נהנות מיצירה בלי קשר לכמות הכישרון או היכולת שלנו. במחקר שקישרתי כאן, גילו החוקרים ששרבוט אקראי על נייר משדר למוח אותות של סיפוק והנאה. אז לקשקש ככה זה גם מהנה, וגם בריא! אגב, דפי צביעה מוכנים, כך גילה המחקר, לא מרגיעים בכלל, אלא דווקא יוצרים אצלינו מתח, כי יש לנו מול העיניים תוצר ברור, קווים לצבוע בתוכם, וציפייה לסיים את הציור המוכן הזה.

 

Playing in my art journal

 

בהרצאה המאלפת שלו בדיוק על הנושא הזה, פיל הנסן מספר על התהליך שהוא עבר, כשהידיים שלו החלו לרעוד והוא לא יכול היה להמשיך לצייר כפי שהיה רגיל. הנסן הבין שהמגבלה שלו יכולה דווקא לעודד יצירתיות, והחליט לרתום אותה לטובת העניין. הוא המציא לעצמו אינספור משחקים ורעיונות, או בעצם, מגבלות שונות ומשחררות, שאפשרו לו ליצור בתוכן.

 

 

אז הנה רעיון, אולי כל מה שצריך כדי להשתחרר זה לקחת מחברת, לכתוב עליה כותרת, "קשקושים מקושקשים", או "ציורים מכוערים", ולהתחיל ליהנות? לצייר בצבעים לא מתאימים, להתעלם מכל הכללים, ופשוט לקשקש קשקושים. מי יודע מה יקרה אם נרשה לעצמינו את החופש הזה! האם את חושבת שאת יכולה לשחרר? מה יקרה אם תשחררי?

עד הפוסט הבא, חג שמח, טעים ויצירתי!

אשמח אם תשתפו את הפוסטים שלי:

32 תגובות

  1. חגית יקרה
    את כל כך מעוררת השראה. הפוסט שלך כלכך ריגש אותי. איזה מדהימה את שיש לך את היכולת דרך המילים לאפשר לכל כך הרבה קוראות לגיטימציה ורשות עצמית לבטא באמצעות חומרים את הלכי הנפש שלהם ובדיוק כמו שכתבת – פשוט לצייר ציורים מכוערים. לשרבט , לחוות את המבעים, הערבוב הגיוון. את כל כך צודקת גם במה שרשמת בתחילת הפוסט שאנחנו חיים בעולם תועלתני ובעולם שכולם רוצים שהכל יהיה יפה, שיצטלם טוב…"בעולם כזה הרבה אנשים מפחדים לבטא את עצמם אם זה לא מצוייןוזה חבל כי יש כאן וויתור עצמי אמיתי. תודה רבה לך שאת מחזקת אצלי את הרשות הפנימית לקחת צבעים ודפים ורק לשחק איתם ולהתנסות אפילו שיוצא לי מכוער (-:

    1. תודה על המילים החמות! מאד משמח אותי לדעת שיש מי שמזדהה עם הדברים, בדיוק בגלל העובדה שהעולם בכלל, וכולנו באופן טבעי, מחפשים דברים יפים 🙂

  2. איזה פוסט נהדר. הרבה חומר למחשבה ויישום.
    כל כך קשה לי ליצור בלי לחשוב על התוצאה והתועלת. אפילו בסרטון המקסים של מנדלת החול היה לי קשה לצפות בלי להקפיץ קדימה והוא בסך הכל באורך של 13 דקות…. הם עבדו חמישה ימים.
    יש לי עוד דרך לעשות 🙂 תודה שאת כאן להזכיר ולכוון.
    פסח שמח.

  3. איזה יופי של פוסט חגית.
    עוד פוש קטן לכוון ה " מי צריך מחיאות כפיים על כל קשקוש?"
    אני עושה זאת יותר ויותר אם כי זה מלווה תמיד בהתחבטות עצמית מהסג של " אז,שיחררתי את הצורך באמת או שתכלס..זה לא מספיק שווה שאחשוף את היצירה..'
    תודה על הפתיחות שלך והאיפשור לחשוב יחד

    1. תודה רבה, איריס! החשיבה יחד היא באמת אחת הסיבות העיקריות לבלוג הזה, ותודה רבה על התרומה שלך לשיחה!

  4. נהדר חגית! הבלוגים שלך זו מתנה.
    אף פעם לא חשבתי על אומנות בתור תרגיל מחשבתי לשיחרור. חייבת לנסות.. ןלהמשיך לשרבט. (:
    לוקחת לתשומת ליבי את הטיפ על דפי צביעה מוכנים.
    המון תודה! חג שמח ופורח, עם שחרור מחשבתי.
    ליאת

  5. פוסט נפלא! קראתי מאמר בנושא שמתייחס למה שציינת – איך כל מי שיוצר מייד "נדרש" מהחברה להפוך את היצירה למשהו תועלתני (סטייל חנות באטסי) ואיך התופעה הזו ממש מגבילה אותנו בעיסוק בתחביב פשוט. מעורר מחשבות (-: לגבי ליז גילברט, חשבתי רק כמה טוב היה אם הייתי מצליחה כן להתייחס ככה גם לילדים שלי, כמו ליצירה משחררת ומשוחררת (לא שאני רוצה שיגנבו לי את הילדים…)

    1. תודה, גל! זה נושא שמאד מעסיק אותי, הסביבה והדחיפה שלה למכור, זה גורם להרבה אנשים להפסיק ליצור. ולגבי הילדים, כן, קשה לשחרר, והכי מצחיק שהעיסוק שלי במילה הזאת, "לשחרר", התחיל כשהכנסתי את ניצן לגן בפעם הראשונה, אז שמעתי כל היום מכולם, "תשחררי", וכבר אז עיבדתי את זה ביומן 🙂

  6. חגית, חג שמח, כתבת נפלא. כל כך חשובה היציאה הזו מהצריך, מהנכון, מהיפה מהמדוייק. וכל כך קשה לצאת מזה, להשתחרר באמת. להיות חופשיה ממש בזמן היצירה. הלוואי שנגיע לכך במלוא מובן החופש. תודה.

  7. חגית,
    נהניתי מאוד מהפוסט, הוא כל כך מתחבר לתהליך שאני עוברת עם עצמי השנה, ומעבירה אותו הלאה גם לתלמידים שלי.
    תודה על הפוסט עם המעניינים והמדויקים שלך!
    חג שמח?

    1. תודה רבה, שירלי, איזה כיף לך שאת בתוך תהליך כזה וגם מעבירה אותו הלאה. חג שמח!

  8. אני אוהבת לררוא את הפוסטחם שלך, תמיד עשירים בידע ורעיונות. לגבי הפוסט הפעם הוא נוגע בנקודה רגישה. אני לא מצליחה ליצור עם טיו יעוד ליצירה. קשה לי לשבת ולשחק עם חומרים. אני עובדת אם הפסיכולוגית שלי על זה ומאמצת את הפוסט שיסכיר לי לשחרר.
    חג שמח

    1. תודה על התגובה שלך, דבורה! השחרור הזה באמת מאוד קשה, את לא לבד בזה. בהצלחה וחג שמח!

  9. מתייחסת למה שכתוב על יצירה מתוך מגבלה. בקבוצה שאני מנחה של חולות וממחלימות מסרטן, פעמים רבות כשהמשתתפות צריכות לבחור חומרים לעבוד אתם מתוך השפע שבארונות, הן מתבלבלות. לא יודעות ממה להתחיל. בין השאר, בארון יש שפע של ג'ורנלים והחיפוש אחר התמונה המדוייקת לעיתים לא ניגמר עד סוף המפגש. באחד המפגשים האחרונים ההנחייה הייתה לעבוד מתוך מגבלה וצמצום. לבחור באופן אקראי רק ג'ורנל אחד ולעבוד רק איתו. להפתעת המשתתפות כל אחת מצאה בג'ורנל האחד שלה שפע של תמונות ודימויים לעבוד אתם.

    1. תודה על התגובה שלך, נילי, זה בדיוק זה! השפע מאוד מפתה, אבל גם מאוד מקשה.

  10. חג שמח, חגית
    תודה על כל פוסט שלך. אני נהנית מאוד, לקרוא וגם "לפתוח את הראש".
    אין לי יותר מדי מה להגיד, אבל רציתי שתדעי שלא לשוא את טורחת. הפוסטים שלך נופלים אצלי על קרקע מוכנה.

  11. הי חגית, אני מאוד מאוד נהנית לקרוא, את מה שאת כותבת, כל שבוע. הפוסטים שלך פותחים לי חלון, עם ראייה שונה, מחודשת
    לעיתים קרובות, את נותנת למחשבות שלי, להתבוננויות שלי, בהירות ואור. אכן, בתחילה, רציתי להראות, לקבל פידבק ומשום מה, לרוב זה היה מאכזב, כי לרוב זה לא תאם את הלך הרוח והנפש בזמן העבודה. מה עוד, שעבודות שכל כך הייתי מחוברת אליהן, בעת שיצרתי, כשסיימתי, לא נותר מזה הרבה, כאילו, עשו את שלהם וכעת אני ממשיכה. לאט לאט, ההבנה, שהתהליך עצמו הוא הוא הכייפי והמרפא, עבורי. התוצר, נחמד שהוא גם יפה ואסטטי, אך זה לא העיקר. תודה לך על הפוסטים המאלפים וחג שמח

    1. תודה רבה, דוידה, על המילים החמות ועל התיאור הכל כך מדוייק של התהליך, אני מאוד מזדהה עם מה שכתבת.

  12. כרגיל חגית את מעוררת מחשבה והשראה בדברייך. אני כול הזמן עסוקה בניסיון להישתחרר מכבלי האסטטיקה , והיפה וכך צריך … וכו. זה אתגר לא פשוט , אבל משתלם ! אינספק שליצירה יש כוח מרפא ומשחרר והתהליך הוא משמעותי כול כך ולא בהכרח לתוצר …( כמה שונה מהמציאות בה אנו חיים ומהדרישות היומיומיות…) מאחלת לעצמי להנות מהמרחב שביצירה בחקירה ובסקרנות שקיימים בתהליך. חג שמח. ושוב תודה לך על מה שאת עבורי- מקור השראה יומיומית ??

  13. ערב חג או לא…לא מחמיצה (תרתי משמע…) את ההזדמנות להשראה שאת תמיד חולקת בשמחה…שממלאה אותי בנשימה ואינסוף יצירה…חג שמח ומלא.

  14. תודה חגית על פוסט חשוב ונהדר! אני עוד לא במקום הזה שמסוגלת לשחרר ברמה כזו תוצרי אמנות אבל זה שיעור מאוד חשוב לחיים שאפשר ללמוד אותו דרך האומנות כמו שפיל הנסן למד – הרצאה מאלפת! שמחה שמצאתי את הזמן לקרוא את הפוסט שלך ממש לפני הלחץ של הבישולים לקראת ליל הסדר… לא הספקתי לבשל יום לפני ואני מגיעה ליום הזה עם חשש שאיך אספיק להכין כל מה שרציתי? ואני כבר מרגישה את הלחץ גואה בחזה והנה את באה ומזכירה לי לשחרר, לקבל את המגבלות באהבה – אז המגבלה של הזמן מאלצת אותי לוותר על מנה או שתיים ולהתמקד במנות החשובות יותר, וזה בסדר ואני לא צריכה להתבאס או להילחץ מזה, לקבל באהבה שזה חלק מהמגבלות של החיים העמוסים והמהירים שלנו שלא ניתן להספיק כל מה שרוצים, והנה כבר מגיעה ליום הזה עם עוד שיעור לחיים… תודה!

    1. תודה, עדי! בזמן שאתם יושבים לליל הסדר, אנחנו פה מתחילים להתארגן, ואני משננת את הדברים שלך עכשיו! 🙂 חג שמח!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


אוהבת ליצור, אבל זקוקה להשראה? הדרכות? רעיונות?

מעולה! זה בדיוק מה שאני שולחת למנויות שלי.

מלאי את כתובת המייל שלך, ותוכלי ליהנות מתוכן מגוון ומעניין. 

אני שמחה שאת נרשמת, לעולם לא אעביר את הפרטים שלך לאיש!

גם אלו מעניינים:

Collage postcard

גלויות קולאז'

קולאז' הוא עולם שלם של אפשרויות, פיסות נייר מפה ומשם שמרכיבות יחד יצירת אמנות חדשה. בפוסט הזה, גלויות קולאז' מהירות וכייפיות.

לפוסט המלא >>

אוהבת ליצור, אבל זקוקה להשראה? הדרכות? רעיונות?

מעולה! זה בדיוק מה שאני שולחת למנויות שלי.

מלאי את כתובת המייל שלך, ותוכלי ליהנות מתוכן מגוון ומעניין. 

אני שמחה שאת נרשמת, לעולם לא אעביר את הפרטים שלך לאיש!

אוהבת ליצור, אבל זקוקה להשראה? הדרכות? רעיונות?

מעולה! זה בדיוק מה שאני שולחת למנויות שלי.

מלאי את כתובת המייל שלך, ותוכלי ליהנות מתוכן מגוון ומעניין. 

אני שמחה שאת נרשמת, לעולם לא אעביר את הפרטים שלך לאיש!