בקבוצה של הסטודיו עולה הרבה השאלה מהם החומרים המינימליים הדרושים כדי ליצור – מהם החומרים שאת לא יכולה ליצור בלעדיהם. תמיד מעניין אותי לחשוב על השאלה הזאת, כי אני מאוד אוהבת חומרים, ועובדת לרוב במיקסד מדיה, כלומר, אני בדרך כלל עובדת עם מגוון חומרים ולא מסתפקת רק במדיום אחד. אבל מה באמת המינימום שנחוץ לי כדי להיות מסוגלת להביע משהו וליהנות מיצירה?
לפני כשבועיים הייתי בסדנת קולאז' בטכניקה שנקראת Soul Collage, שבה יש כללים ברורים שמנחים את היצירה. אחד הכללים הוא גודל היצירה (8 על 5 אינץ'), והשני הוא שמותר להשתמש רק בשני דימויים (=תמונות). ברגע הראשון זה נשמע קצת משעמם, אבל מהר מאוד מגלים שההגבלה כל כך משחררת! לא צריך להתלבט יותר מדי, לשקוע בבחירות צבעים או חומרים, אלא פשוט להושיט יד לתמונות, ולעסוק יותר במהות.
בסדנה שלי, אני אוהבת להמחיש את הרעיון הזה של מגבלה שמשחררת, על ידי הסיפור על המסיבה בראש המגדל, שהולך ככה – אם תקחו חבורה של אנשים ותעלו אותם לגג של מגדל גבוה, ועל גג המגדל אין מעקה או גדר, הכל פרוץ ופתוח ואפשר ליפול ממנו בקלות, כולם יתכנסו במרכז ויצטופפו יחד, ויהיה מאוד לא נוח. אבל מה יקרה אם נשים שם מעקה? כולם יוכלו להתרווח!
ככה בדיוק עובד גם השפע ביצירה. יש לנו נטייה לחשוב ששפע חומרים ואפשרויות יאפשר לנו ליצור בקלות ונוחות רבה יותר, אבל הרבה פעמים השפע וחוסר הגבולות מבלבל ומפחיד ומסיט אותנו מהעיקר, ודווקא מגבלה מאוד משחררת.
אם יש לי עט ונייר, הרבה יותר קל לי להתחיל ליצור, מאשר אם יש לי צבעים אקריליים וצבעי פסטל, גירים, טושי ג'ל וצבעי מים, עפרונות וצבעי שמן. ממה אתחיל? מה בא לי היום? איזה מדיום יתאים לי לנושא? ההגבלה למדיום אחד מאתגרת יותר, תגרום לי לנצל טוב יותר את החומר ולחפש את כל האפשרויות הגלומות בו.
כשאני יוצרת, הרבה פעמים אני יוצרת לעצמי הגבלות מכוונות. לדוגמה, אם אני עובדת ביומן, אני כבר מוגבלת לגודל מסויים, ולא צריכה להתחיל לחשוב על איזה גודל קנווס מתחשק לי לצייר היום. אם אני עובדת עם גזירים ממגזינים, ומאחר שיש לי המון מגזינים, אני אוהבת להגביל את עצמי למגזין אחד, ופשוט להחליט שהיום אני עובדת איתו. אני לא אדפדף בעשרות מגזינים ואחפש את התמונה המושלמת, אלא אחליט מראש להגביל את עצמי, כי זה משחרר אותי.
דבר נוסף שאני אוהבת לעשות הוא ליצור לעצמי ערכה מתוך החומרים שלי, ולהגביל את עצמי אליה. אני אבחר לעצמי צבע מסויים וכמה תמונות, ואחליט שהיום אלה יהיו החומרים שלי, מבלי לפזול לחומרים נוספים. הרעיון הזה מזכיר לי פוסט שכתבתי בעבר, על כמות מול איכות.
אני מאוד אוהבת ליצור עם שפע חומרים ושכבות, אבל נהנית מאוד גם מהגבלות ומעריכה את החופש שהן מספקות. את כל הקולאז'ים שמצולמים כאן יצרתי בסדנה, כולם מורכבים משני דימויים בלבד, ובכל זאת מספרים כל כך הרבה בעיניי!
מה דעתך? האם את צריכה הרבה חומרים כדי ליצור, או שאת מצליחה ליצור עם מעט? מה המינימום ההכרחי מבחינתך?
16 תגובות
אהבתי מאוד. רק לאחרונה אני מוצאת את הדרך חזרה ליצירה וממש גיליתי שאני מצליחה ליצור רק מתוך הצמצום. אפשר לשחק עם כל כך הרבה אפשרויות מהמעט הזה והוא בהחלט מרחיב את הדימיון.
הי חגית, תודה! רק אוסיף, ברשותך, הערה לגבי ׳היופי׳ של הקולאז׳:
ב׳קולאז׳-הנשמה ׳ – לא מדובר ביופי, אלא – מה הנשמה אומרת ליוצר דרך הקולאז׳.
אין פה נסיון להיות מקורי או יפה, אלא רק להתחבר לחלק-נשמה שעד כה אולי היה מוסתר. ולכן, בעצם, נוכל ליהנות מההרמוניה שמשתקפת בקולאז׳ים המוצגים,
אבל- את, היוצרת, תדעי מה הם בשבילך, ואצלנו יהדהדו הידהודים ,אולי אז נחוש שכולנו מחוברים בתת מודע הקולקטיבי.
כתבת אותי ! אני תמיד מעדיפה לעבוד בצמצום-השפע מאד מבלבל וחוסם אותי. זה לא אומר שאני לא רוצה להתנסות בחומרים חדשים או לבדוק מדיומים שונים אבל בסוף תמיד זה יהיה במספר מצומצם של טכניקות וחומרים.בעיניי זה לא מגביל-זה יוצר סדר בתוך סוג של כאוס. זה גם תמיד מאתגר איך להביע את מה שאני רוצה בהכי מדויק שאפשר.
בדיוק, ריבי! זה לא מגביל, זה מאוד פותח ומאפשר. תודה שהגבת 🙂
תודה חגית . הקולז'ים שלך נפלאים.הפוסט הזכיר לי שפעם כש"רק" ציירתי ולא התעסקתי במיקס מדיה הייתי יוצרת לי תמיד הגבלות ואתגרים ואיכשהו ריבוי החומרים גרם לי לשכוח כמה זה עוזר ומפרה. תודה על התזכורת בדיוק בזמן.(כרגיל העיתוי שלך מושלם)
תודה, תמי! איזה כיף שזה הגיע לך בזמן. 🙂
הי חגית
פוסט כל כך נכון ומדויק. אני מוצאת כאשר אין לי מעקה קשה יותר להתחיל ליצור, פעם עבדתי עם המון חומרים מתוך אהבה אליהם, עד שהחלטתי לבחור מה הכי בשבילי, היום אני עובדת בעיקר עם בדים תפירה ונייר, מה שעוזר לי להיות יותר ממוקדת. תודה
תודה על תגובתך, גילה, אני מאוד מזדהה עם מה שכתבת. 🙂
פוסט נהדר וכל כך נכון. שנים עבדתי עם הסטודנטים בשנקר בשנה א על עקרון הצמצום בחומרים ותמיד התוצאות היו מפתיעות במקוריותן. תודה.
תודה רבה על התגובה שלך, אילה! זה באמת מרתק לראות את המגוון, למרות הצמצום.
הי חגית 🙂 תודה על ההשראה! פוסט מרתק, והקולאזיםשלך מטריפים! עושה לי חשק לנסות…הרקעים הם חלק מאחד הדימויים או שההנחייה היתה רקע ובנוסף 2 דימויים?
לגבי השימוש בחומרים אני חושבת שהכי מעט שאני צריכה זו עט שחורה דקיקה. לפעמים בוחרת לעבוד מונוכרומטי כדי לאתגר את עצמי. אבל עם זאת תמיד כל כך קשה לי להחליט איזה חומרי אמנות לארוז לחופשות…
תודה, מירב! כל קולאז' מורכב מתמונת "רקע", ועוד דימוי אחד עליה. זה היה תרגיל מדהים ממש, למרות שזה נשמע כל כך פשוט. נהניתי מכל רגע 🙂
הי חגית,
אני מאד נהנית לקרוא את הבלוג שלך ולומדת ממנו המון….אני בעצמי מורה לאמנות באשדוד..אז ככה שהדברים שאת כותבת עליהם מאד קרובים ללבי…שבת שלום
נעים מאוד, עינת! תודה על התגובה שלך 🙂
חגית איזה פוסט נהדר! מאד מסכימה עם כל מילה שכתבת, ההגבלה לגמרי משחררת.
פעם מזמן מזמן, למדתי בקורס עיצוב גרפי, המשימה הראשונה בקורס היתה ליצור שלט לגלריה, כשגודל הדף היה קבוע מראש ומותר להשתמש בשתי צורות בלבד, משולש ועיגול ובצבעים שחור ולבן. התקבלו מגוון שלטים, שאף אחד לא דומה לשני! מדהים לראות כמה אפשרויות יש ואיך היצירתיות שופעת מתוך ההגבלה.
תודה, ענת!! כן, זה מאוד מעניין, כי תמיד יש חשש כלשהו מהגבלה, אבל היא תורמת ליצירתיות ולחשיבה, ותמיד יוצאים דברים מרתקים!