ביקורי סטודיו בסן חוזה

בסוף השבוע האחרון ביקרתי בסטודיואים של אמנים בסן חוזה, העיר שבה אני גרה (בקליפורניה, לא בקוסטה ריקה). המקום שבו ביקרתי נקרא Alameda Artworks, והוא למעשה כמה מבנים שהיו שייכים לעירייה ועברו הרבה שינויים, החל מאולמות וחדרי ישיבות, ועד למשטח החלקה לגלגיליות, ומאז 1991 משמשים כבית לכארבעים אמנים. זו החזית של אחד הבניינים, כבר שמח!

 

 

ביום יום זהו מקום עבודה של האמנים, אבל פעמיים בשנה, בסתיו ובאביב, הם פותחים אותו לציבור, ואני מאוד אוהבת לבקר שם. תמיד יש דברים חדשים והמון אמנים מרתקים.

 

 

אני אוהבת את הביקור בסטודיו, כי בשונה מביקור בגלריה או במוזיאון, כאן הכל פחות סטרילי וייצוגי, המפגש עם האמנים עצמם הוא חלק מהחוויה, ואפשר להציץ אל מאחורי הקלעים ולראות את תהליכי העבודה, שהם הרבה פעמים מרתקים לא פחות מהתוצרים. אני אתעכב על שתי אמניות מרתקות שפגשנו, כי תהליכי העבודה שלהן היו מעניינים במיוחד. זאת לינדה גאס (Linda Gaas), שיוצרת מפות עדינות ומוארות, בצבעים שקשה לתאר ואפילו לצלם אותם.

 

 

בתמונה למעלה אפשר לראות שהיא הכינה בצורה מסודרת את כל תהליך העבודה שלה, כדי שנוכל להבין אותו, זה כל כך מקסים בעיניי. זאת מפה שלקחתי מהאתר שלה, כי התמונות שלי יצאו גרוע. היא מציירת את קווי המתאר של המפה על בד משי דקיק באמצעות חומר שיוצר רזיסט, ולאחר מכן צובעת אותה, ואז עובדת עליה עם תיפורים, כמו בקווילט. העובדה שהצבעים מיוחדים כל כך והתפירה עדינה כל כך (רוב המפות קטנות מאוד) מאוד מוסיפה לאפקט שיש לעבודה ולהבנה של כל המרקמים הסביבתיים העדינים. העבודות ממש מרגשות, ומרתק לראות את התהליך ככה מקרוב.

 

 

אמנית נוספת שהעבודות שלה היו מדהימות היא Stephanie Metz, שעובדת בצמר. העבודות שלה מגוונות מאוד, החל מתפירת לבד, דרך ליבוד ועד לציור עם צמר גס. בתמונה כאן למטה אפשר לראות עבודות לבד לקראת תערוכה שהיא עובדת עליה, שתאפשר אינטראקציה עם הצופים, שיוכלו לשבת על המוצגים וביניהם ולשחק איתם.

 

 

כאן למטה זה מיצג קטן ממש של עבודות מלובדות שלה. העוברים הם בעצם עוברים של דובי צעצוע! כל כך אהבתי את המחשבה הזאת. היא ניסתה להבין איך ייראו עוברים של חיות שונות, וכך הגיעה אל הדובים (Teddy bears), וליבדה אותם. ליבוד הוא אמנות שבה עובדים עם צמר פראי (לא חוטי צמר, אלא פקעות צמר), ובאמצעות מחט מיוחדת דוקרים את הצמר ובעצם מפסלים בו, עד שהוא הופך לצורה הרצויה.

 

 

וכאן בתמונה אלה הם ציורים בצמר. הציורים האלה מרהיבים, וכמו המפות העדינות שעליהן כתבתי למעלה, גם כאן קשה להעביר את היופי הצמרירי הזה בתמונות. כדאי לנסות להגדיל את התמונה כדי להבין איך זה נראה. כמו ציור עדין עם המון המון סיבים משתרכים ומסתלסלים מסביב.

 

 

וכאן, על שולחן העבודה, אפשר לראות את כל התהליך. היא מציירת את הציור הרצוי על נייר פרגמנט עדין, את הפרגמנט מניחה על הנייר של הציור הסופי, ודוקרת את כל קווי המתאר של הציור, כך שהציור עובר אל הנייר בנקודות זעירות. לאחר מכן היא מתחילה לעבוד על הנייר הסופי, שהוא עכשיו מחורר. היא עובדת עם פקעת הצמר השחור שאפשר לראות מימין למטה, ובאמצעות מחט ליבוד, היא משחילה בעדינות את הצמר לתוך החורים, בדקירות. התוצרים יפהפיים, עדינים ומרגשים, ואפילו קניתי לי הדפס קטן של פרפר לבית.

 

 

בחרתי להתמקד בשתי האמניות האלה, אבל היו עוד המון אמניות מדהימות והיה תענוג לספוג כל כך הרבה. בתמונה כאן למטה, עבודה של Amy Hibbs, שמניחה ערימות קומפוסט על הנייר, נותנת להן להטביע את חותמן, ואז עובדת עם דיו וצבע כדי לצייר ולהדגיש.

 

 

ואלה רק חלק מהעבודות המרתקות של Yolanda Guerra:

 

 

 

יצא לך לבקר בסטודיו של אמן או אמנית ולראות עבודות ותהליכי עבודה מקרוב? במה זה היה שונה מלראות עבודות מוצגות בגלריה? לקראת הביקור שלי בארץ בחודש הבא, אשמח לקבל המלצות על אמנים שפותחים את הסטודיו שלהם למבקרים!