הצצה לתהליך עבודה ביומן

תהליכי עבודה מרתקים אותי. אני אוהבת להציץ מאחורי הקלעים, לנסות להבין איך עשו, מה עשו, מה חשבו, מה הניע את היוצרת, זה מסקרן ומעניין מאוד. כשאני יוצרת, אני מעדיפה להיות מרוכזת בעשייה, אבל היום המצלמה היא חלק בלתי נפרד מהעבודה שלי, מכל מיני סיבות, ובעיקר בגלל שאני אוהבת לשמור לעצמי שלבים בעבודה, כי לפעמים הם אובדים לחלוטין, ואני רוצה להיות מסוגלת לחזור ולהתבונן בהם, אולי אפילו לחזור וליצור מהם.

אתמול בערב עבדתי ביומן שלי, וצילמתי חלק מהשלבים. לקראת הסוף כבר נכנסתי לתוך העבודה והפסקתי לצלם כל שלב, אבל אני חושבת שמעניין להציץ פנימה לכל המחשבות והרעיונות שמלווים את שלבי העבודה, ובעיקר מעניין אותי תמיד התהליך שאני עוברת יחד עם העבודה, מהדבר הראשון שאני בוחרת להניח על הנייר, בין אם הוא ציור, הדבקה, צבע, או עיפרון, ועד ליצירה הסופית. סיפורים שלמים קורים שם!

כדי להתחיל לעבוד, בחרתי מגזין שהיה על שולחן העבודה שלי, וחיפשתי בו תמונות מעניינות. מצאתי פרסומת לחברת תכשיטים, שהופיעה בה אישה חצויה. היה נראה לי מעניין לעבוד עם החצאים האלה, והדבקתי אותה ביומן. זה קצת הזכיר לי את הפורטרטים של פיקאסו, מהשבוע שעבר.

 

 

מצאתי גם עוד תמונה שחשבתי שיהיה מעניין לעבוד עליה. אני אוהבת לעבוד על כמה דברים במקביל, זה מאפשר לי להיות בתנועה, לעשות הפסקות קטנות לייבוש ולמחשבה ולעבור לעבודה הנוספת. התמונה הנוספת הייתה קטנטונת, אז הדבקתי אותה על קלף, וכך עבדתי במקביל גם על הקלף השבועי שלי.

 

 

בחזרה ליומן. מרחתי על הפרסומת ג'סו, ועברתי על קווי המתאר של האשה בעיפרון שהצבע שלו מסיס במים. אני מאוד אוהבת לעבוד עם העיפרון הזה, כי אחרי הציור אפשר לעבור עליו עם מכחול ומים, ולעבות כך את הקווים, לתת לציור עוד אופי ועניין. בהמשך הפוסט אפשר יהיה לראות איך קווי העיפרון נראים כשהמים "מפעילים" אותם. בשלב הזה, כשהסתכלתי על הציור שלי, הבנתי ששני החצאים כבר לא מעניינים אותי, ואני רוצה אישה אחת, עם מראה מיוחד.

 

 

אז חיזקתי את הצד שרציתי, הוספתי לה אף, ועל הצד השני הוספתי ג'סו, למחיקה. אפשר לראות שאני מורחת ג'סו בשכבות וכמויות לא אחידות, זה מכוון. צורת המריחה הזאת יוצרת טקסטורה ועניין ברקע, ומאפשרת לי ליצור כל מיני משחקים בשלב מאוחר יותר, לקלף צבע, לשפשף, ועוד.

 

 

עכשיו הסתכלתי עליה שוב, והחלטתי שאני מאוד אוהבת את מה שיש, ומוכנה להתחייב אליה, אז ציירתי את כולה. בהתחלה ניסיתי לצייר את הידיים בצורה מדוייקת, אבל אז הזכרתי לעצמי שאין לי עניין בדוגמנית המקורית, זאת בסך הכל הייתה ההתנעה שלי, הדבר שהייתי צריכה כדי להצית את הדמיון שלי, להתחיל תהליך. אז ציירתי ידיים ילדותיות ומאוד נהניתי מהרעיון. חשבתי גם על כמה קשה לשחרר את המקום הזה של הצורך בציור מושלם וריאליסטי, והייתי שלמה מאוד עם הידיים.

 

 

בשלב הזה עשיתי הפסקה כדי לאכול ארוחת ערב, ואחריה הקראתי לבת שלי לא פחות מארבעה סיפורים (לא, לא מקריאים פה ארבעה סיפורים כל יום, גם לא סיפור אחד, תוציאי לעצמך את התמונה המושלמת הזאת מהראש. יצא ככה.). למה אני מספרת את זה? כי באחד הספרים היו ציורים יפהפיים, ופתאום ראיתי את האישה הזאת. אני כל כך אוהבת שדברים מתחברים בצורה הזאת. אז הנה קיבלתי אישור לידיים שלי!

 

 

בשלב הבא התחלתי להדביק ניירות ברקע של הציור. השתמשתי בניירות שהדפסתי בעצמי על משטח ג'לי, אני אוהבת שהם צבעוניים ומעניינים ואקראיים.

 

 

הנה עוד משהו שאני מאוד נהנית ממנו. כשיש לי פיסת נייר אקראית שמשתלבת בצורה מושלמת עם העמוד שלי. למשל פיסת הנייר הזאת, עם הקו הסגול הזה, שאני יכולה להתאים להרבה קווים בציור עצמו.

 

 

אני יכולה לשלב את הקו הזה בכתף, למשל, או בכל מקום אחר שבו יש לי קו דומה.

 

 

בחרתי להדביק אותו על הצוואר, ופה אפשר לראות שהתחלתי להדביק ניירות גם מימין.

 

 

אני ממשיכה להדביק ניירות, ואני לא חושבת יותר מדי. אני מאוד אוהבת להוסיף צבע וטקסטורות, אבל בשלב הזה אין לי מושג מה אני עושה, אני כבר לא מציירת משהו ברור, פשוט מדביקה כל מיני דברים שמעניינים אותי. זה מאוד אקראי, אני לא משקיעה הרבה זמן בבחירה, שלפתי את הניירות שהיו הכי קרובים אליי, והדבקתי בגדלים שונים. בתמונה הזאת גם רואים שכבר עברתי על קווי העיפרון עם מכחול רטוב.

 

 

בשלב הזה הוצאתי צבעים אקריליים ומכחול, והתחלתי לצבוע, ונעשה מסורבל יותר לצלם, אז פשוט הפסקתי. צבעתי הרבה, ניסיתי כל מיני גוונים שלא אהבתי, עבדתי עם מכחול עם מים חלק מהזמן, ובשאר הזמן רק עם צבע, מחקתי ושפשפתי עם מגבונים ומגבות ונייר, היו לי הרבה התלבטויות, אבל בעיקר הרשיתי לעצמי לא לדעת מה אני עושה, ופשוט ליהנות. אני מאוד אוהבת את המגע של הצבע בנייר, את הליטוף של הנייר עם המכחול, את הבדיקה של הגוונים ומה נעים לי ומה לא. יש כל כך הרבה שיקולים שבאים לידי ביטוי תוך כדי העבודה. על מה לוותר? האם אני מוכנה לוותר על כל הטקסטורה הנהדרת של הניירות שהדבקתי? אז בשביל מה הדבקתי אותם? וככה, כל התהליך מעורר בי הרבה חשיבה והרהורים והתייחסויות שגורמות לי כל הזמן ללמוד, להבין מה אני רוצה, מה אני אוהבת, ומי אני בכלל.

 

 

עוד שלב אחד. ככה נראה היומן שלי כרגע. אני לא יודעת אם זה גמור, זה גם לא כל כך משנה. אלה עמודים ביומן שלי, הם נעשים רק בשבילי, ואם אי פעם ארצה להוסיף או לשנות, או לעשות כל דבר אחר, הכל פתוח ואפשרי. כרגע אני אוהבת את זה ככה.

 

 

זוכרת את הקלף מתחילת הפוסט? אז לכל אורך העבודה ביומן עבדתי גם עליו, אבל לא צילמתי. פשוט הוספתי לו כל פעם צבע, ג'סו, עיפרון, נגיעה פה ונגיעה שם, וככה הוא נראה כרגע. גם פה אני לא יודעת אם זה סופי או לא, זאת גם לא שאלה שאני שואלת את עצמי בדרך כלל. כרגע זה המצב שלו. האם הוא ימשיך להתפתח? אני לא יודעת.

 

 

אני מקווה שנהנית להציץ לתוך הראש שלי, אשמח לשמוע מה חשבת, ואם קיבלת השראה ליצור בעצמך.