מחשבות על פרחים

לפעמים רגעים קטנים יכולים להשאיר עלינו רושם גדול. לפני כמה שנים, טיילתי עם אופיר בתל אביב, ונכנסנו ל"בית האמנים". אני מאוד אוהבת את המוזיאון הקטן הזה, תמיד יש שם תערוכות מיוחדות, ובכלל, יש לי אליו קשר אישי, כי במשך כחמש שנים גרתי צמוד אליו. בכל מקרה, באותו ביקור הסתובבנו בין האולמות ונהננו מאד מתערוכות מרתקות, וכשכבר הרגשתי רוויה ומוכנה לצאת, הצצתי בתערוכה שעוד לא נכנסנו אליה, ראיתי שכתוב משהו על פרחים, אמרתי לאופיר "טוב, אני עושה סיבוב ונצא, זה יקח לי שניה, פרחים זה משעמם".

עכשיו, אתם בטוח "יודעים" שפרחים זה בנאלי ומשעמם. נכון? אז תרשו לי לעצור רגע את הסיפור על התערוכה ההיא במוזיאון, ולהראות לכם כמה צילומים של פרחים שמצאתי במצלמה שלי. בנאליים כאלה.

כל התמונות צולמו במצבים מאד בנאליים באמת. שתיים מהן בחצר שלנו, אחת בתוך הבית, עוד כמה בטיולי הבוקר שלי, והשאר בטיולים משפחתיים. אבל בפרחים עצמם אין שום דבר בנאלי. הם כל כך שונים ומיוחדים, בצבעוניות שלהם, בגודל ובצורת עלי הכותרת, ועוד ועוד. הבעיה היא באמת שאנחנו כל כך רגילים אליהם שאנחנו כבר לא רואים אותם באמת.

עכשיו אני עומדת להשוות בין רילוקיישן לבין אמנות, וזה קצת מוזר, אני מודה, אבל שניהם מחדדים את החושים בצורה שלא תיאמן, וזו חוויה. ברילוקיישן, כי מגיעים למקום חדש וזר, ופתאום כל החושים מתחדדים, העינים והאוזניים פקוחות ועירניות כל הזמן, ואנחנו לא מפסיקים להבחין בדברים. כמו ילדים קטנים. ניסיתם פעם ללכת עם ילדה קטנה ברגל? זה לוקח המון זמן, כי עוצרים ליד כל שיח ופרח, וכל פיסת פלסטיק שנמצאת על הרצפה מרתקת. אז גם כשמגיעים למקום חדש הכל מעניין ומסקרן ו… ובכן, חדש. אותו הדבר קורה כשמתחילים לעסוק באמנות. פתאום רואים הכל בעיניים רעננות. וכשמתבוננים באמת, שום דבר לא בנאלי. וזה מה שלמדתי מהתערוכה ההיא, בתחילת הפוסט.

נחזור ליום ההוא, לפני כמה שנים. אז נכנסתי לשניה לראות מה יש בתערוכת הפרחים, והייתי מרותקת. אין לי צילומים מאוד מרשימים משם, אז אנסה לתאר את האפקט. נכנסתי לשניה, ופתאום הבנתי כמה זה מרתק. אמנם נושא בנאלי (לכאורה, כי היום אני כבר יודעת שאין דבר כזה בנאלי!), אבל היו שם אינספור פרשנויות לאותו נושא: צילומים של פרחים, ציורי פרחים בשמן, באקריליק, בגירים, הקרנה של פרחים על הקיר, ציור של פרחים על צלחות נייר, ציורים בשכבות, ציורים מפורקים, ועוד. וזה היה מרתק! מה שכן הצטלם לא רע זה ההסבר שהיה בכניסה. שימו לב במיוחד לפסקה השניה.

אפילו אוצר התערוכה הופתע מהמגוון, ומהפרשנות האישית של כל משתתף לנושא היומיומי הזה, פרחים.

אז עם מה יצאתי מהתערוכה ההיא? עם ההבנה שאין תערוכות משעממות, שום דבר לא בנאלי, וכדאי לעצור יותר ולהתבונן בעולם סביבנו. אתם מכירים את הסיפורים על אנשים שקיבלו משקפיים בפעם הראשונה, ופתאום הם שמים לב שדשא הוא לא משטח ירוק ענק וחלק, אלא ממש יש בו עלים עלים של דשא? יש לכם דוגמה למשהו יומיומי שלא הבחנתם בו בכלל, עד שפתאום הבחנתם בו? אשמח אם תשתפו אותי בתגובות.