הבוקר יצאתי להליכה. הליכה קצרה, לא איזה משהו ספורטיבי שמחייב לבוש מיוחד. יצאתי לסיבוב בוקר שכונתי, חמושה במצלמה ועיניים פקוחות, וחזרתי מלאה בהשראה.
המאיירת האמריקאית מיירה קלמן, תמיד ממליצה לצאת להליכה, כדי לקבל השראה. היא אומרת שהליכה מנקה את הראש, משמחת, מעוררת את החושים, ומאפשרת לנו לקלוט המון דברים מהסביבה.
אני בדרך כלל לא טיפוס של טבע. אני חיה בעיר ואוהבת אותה, אבל בטיול הבוקר הזה יצא שצילמתי כל מיני סוגים של עלים. טבע עירוני, סתווי. עלי שלכת בכל מיני צורות וצבעים.
וגם עצים. רואים את הדפים הדקיקים האלה מהם מורכב גזע העץ? זה הזכיר לי בצק עלים.
הורציוס אמר שתמונה היא שיר ללא מילים.
ברוק אטקינסון אמר שהמצלמה היא דבר מופלא, לא בגלל שהיא הופכת את הצלם לאמן, אלא בגלל שהיא יוצרת אצלו דחף להמשיך ולהתבונן כל הזמן. אני מאוד מזדהה עם זה. המצלמה לימדה אותי להסתכל יותר, להתבונן, לחפש תמונות מעניינות, וכך אני הרבה פעמים רואה המון דברים שאחרת אולי הייתי מפספסת.
ולאה גולדברג כתבה כל כך יפה,
”יש בעולם הרבה דברים יפים:
עצים ופרחים, אנשים ונופים
ומי שיש לו עיניים פקוחות
רואה מדי יום מאה
דברים נפלאים לפחות".
על עצים וירקות אחרים
ציפורים – זה קיטש?