כשביקרתי אצל רפי פרץ בסטודיו שלו בדרום תל אביב, גיליתי אמן מדהים ועולם מופלא. רפי הוא אמן עם רפרטואר ענק ומגוון לא ייאמן של סגנונות.
הוא גדל בירושלים, ומאוחר יותר עבר לתל אביב, שבה הוא חי ויוצר היום. בסטודיו שלו, מעבר ליומנים, שעוד רגע נגיע אליהם, ראינו עשרות קנווסים מדהימים, בגדלים עצומים. דיוקנאות ריאליסטיים מרשימים לצד סצנות נאיביות צבעוניות מכל רחבי הארץ, ועוד.
במשך כ-16 שנים מחייו, רפי כתב וצייר ביומנים. בסטודיו שלו, הוא מוציא לנו עוד ועוד יומנים ופנקסים, מפנקסים קטנטנים ועד למחברות, ספרים, הזמנות לתערוכות ואטלס גדול – את כולם הוא הפך ליומנים שלו, מילא במילים, צבעים וציורים, והמון רגש וכאב. צילמתי פה חלק קטן מאוד מהיומנים, רק כדי להבהיר את הסגנונות והגדלים השונים.
מתי ואיך התחלת את היומן הראשון שלך?
את היומן הראשון שלי, שהוא למעשה פנקס קטן, התחלתי בסביבות גיל 16. גדלתי בבית מסורתי בירושלים, והיומן היה המפלט שלי מהמציאות, המקום שבו יכולתי לכתוב את כל הדברים שעלו על דעתי ולא העזתי להביע בעל פה. הייתי כותב ביומנים שעות רבות ביממה, ומצייר עליהם כדי להסתיר את הטקסטים האישיים.
מהו יומן היצירה בשבילך?
מקום מפלט, מקום מסתור, מקום שבו יכולתי להעלות על הכתב ולהביע באמצעות ציורים את כל המחשבות שהיו לי לגבי זהותי המינית או זהותי בכלל, מקום שבו המשכתי להביע בציור וברישום מחשבות שונות, מקום שבו תיעדתי את היום יום שלי, ספרים שקראתי, ועוד. היומנים היו בשבילי המקום היחידי בו העזתי לבטא את המחשבות והפחדים שלי לגבי ההומוסקסואליות שלי. הציור והשרבוט על הטקסט היה מעין רצון למחוק ולהכחיש את עובדת היותי הומו. עם השנים, רק מפגש של אהבת אמת עם גבר אפשרה לי לקבל את עצמי.
באילו חומרים אתה אוהב להשתמש?
החומרים שלי מאוד מגוונים. יש לי ספר שלם שבו השתמשתי רק בצבע אקרילי שחור, יש לי רישומים בעיפרון ועט, ויש לי פנקס שלם שכולו נצבע בצבעי הדגשה זוהרים. מעבר לזה, הבסיסים של היומנים שלי מאוד מגוונים: הזמנה לתערוכה, קטלוג של מוזיאון תל אביב, אטלס, פנקסים קטנים, וספרים שונים, כל אלה שימשו לי כבסיס יומני שעליו עבדתי. הכל הולך.
שתף אותנו בסיפור/אנקדוטה שקשורים ליומני היצירה שלך:
בזכות היומנים נפתחתי לעולם האמנות הוויזואלית. הצגתי במספר תערוכות בארץ ובחו"ל, ובאחת התערוכות שבה הוצגו היומנים שלי, באה ילדה קטנה, פתחה את אחד היומנים, ורצתה לצייר בתוכו. אמא שלה ניסתה למשוך אותה משם, אבל אני דווקא בחרתי לתת לה עט, והזמנתי אותה לצייר לי בתוך היומן. הציור שלה, כולל הקרדיט, נשאר אצלי ביומן. עבדתי עם ילדים במשך 15 שנים, והציורים הנאיביים שלהם הם השראה מבחינתי.
יש לך עצות למתחילים?
היומן בעצם הוא מסע וטיפול פסיכולוגי שאנחנו עושים לעצמנו אם במודע ואם לא. מי שניגש לכתוב יומן, עושה את זה בעל כורחו.
תודה רבה, רפי, על האירוח והשיתוף הנדיב בכל היומנים והסיפורים שמאחוריהם.
ומאחר שמה שיש פה הוא באמת טעימה קטנטנה, תוכלו לראות עוד באתרים של רפי:
YouTube: סרטון מצויין של היומנים של רפי.
פייסבוק: http://www.facebook.com/amondamon
אתר עם צילומים נוספים מהיומנים: http://www.naivedrawing.com/
