מה זה ארט ג'ורנלינג בכלל?

אני מתרגמת בהשכלתי, עובדת ביומנים חזותיים כבר למעלה מעשר שנים, מלמדת סדנאות בנושא כבר יותר מחמש שנים, ועדיין לא מצאתי תרגום טוב למושג הזה בעברית! Art Journaling הוא בעצם סוג של הבעה חזותית. Journaling פירושו תיעוד יומני, כתיבת יומן, ו-Art זאת אמנות. אם פעם הייתי כותבת ל"יומני היקר", ומדביקה בו גזירים מ"מעריב לנוער" (מה, אתן לא?!), ב-art journaling אני עדיין עובדת בתוך המסגרת של המחברת, או היומן, אבל ההבעה שלי היא חזותית בעיקרה, ולא מילולית. אני מדביקה, מציירת, מקשקשת, צובעת, גוזרת, והכל נכנס לתוך היומן, ה-Art journal, בפעילות שנקראת art journaling. לפעמים אני גם משלבת טקסט, אבל זהו איננו תיעוד מילולי רציף של חוויות או רגשות, כמו שיכול להיות ביומן מסע או ביומנים הקלאסיים שאנחנו מכירים.

בעבר, לפני שהתמקדתי ביומנים, לימדתי סדנאות של ציור וקולאז' על קנווס, עיצוב אלבומים, ועוד. אז שמתי לב שרוב הנשים שמגיעות לסדנה, יודעות מראש מה הן יעשו עם התוצר. אחת בדיוק צריכה מתנה לחמותה, אחת תתלה בחדר החדש של הבת שלה, והאחרת יוצרת אלבום בר מצווה לבן. אבל הבעיה תמיד התחילה כשהן רצו להנות מהסדנה, וגילו שלא תמיד כיף לעבוד עם הצבעים שיתאימו לחדר של הבת, או לעבוד לפי הטעם של החמות שלה מייעדים את המתנה. בינינו, אמנות לא יכולה להיות מוכתבת, היא חייבת לנבוע מתוכינו. אז בעולם היומנים הויזואליים ההיבט הזה הרבה יותר קל! אין תוצר! אין למי להראות או לתת. היצירה היא ביני לבין עצמי, וכל הלמידה, ההנאה, והחוויה הן מתוך התהליך עצמו.

וזה בדיוק ההבדל בין לעבוד עם תוצר ידוע מראש, לבין ליצור מתוך צורך פנימי. ההבדל בין לבנות שולחן, לבין יצירה ביומן. היומן החזותי (art journal, visual journal) הוא מקום אינטימי, כלי שאני יכולה לסגור אותו, ואין לי צורך או חובה לפתוח או להראות אותו לאיש. בניגוד לתוצריהם של תהליכי יצירה אחרים, את היומן לא תולים על הקיר, לא מעניקים כמתנה. הוא אישי, והיצירה בתוכו, היא-היא המטרה. היצירה היא חופשית, מאפשרת הרהור ועיבוד והנאה, וכשהיא מסתיימת, נסגר המעגל הזה. אין לאחר מכן תצוגה, מכירה, העברה או שיתוף של התוצר, ובמובן הזה העבודה ביומן משחררת ופתוחה מאוד, כי אם אין למי להראות, הרי שאין מי שישפוט או יבקר, ואפשר להנות, הכל פתוח!

וכשהכל פתוח, בלי שיפוטיות ובלי ביקורת, אפשר להתנסות בטכניקות שונות ומרתקות, לעבוד עם חומרים מיוחדים ומרחיבי גבולות, לבדוק, ולבחון, וללמוד, לתת לדמיון ללכת ולוותר על כל העכבות והחששות. היומן מכיל הכל והשמיים הם הגבול. בתוך היומן אין חשיבות להתאמת צבעים, לקומפוזיציה, לקבלת תוצר יפה או ראוי. אין מה להפסיד! וכשאין מה להפסיד, מה שנשאר זה להנות. להנות מהרגע, מהזמן הפנוי שפרגנתי לעצמי, מלהשפריץ צבע, לגזור ולהדביק ניירות, לצייר בעיפרון, או לקשקש. פשוט לקשקש. מתי בפעם האחרונה קשקשתן על נייר? זה כל כך כיף! וגם בריא!

בסדנה שלי, תמיד מורגש קצת היסוס בהתחלה. רוב האנשים שאני מכירה, וביניהם גם משתתפות הסדנאות, בטוחים שהם "לא יודעים לצייר", "בעלי שתי ידיים שמאליות". כולם מגיעים עם חרדות וחששות, ושאלות, אבל תמיד מגיע הרגע הזה, שבו מרגישים את החופש, מוותרים על הפחד, ומתחילים להושיט את היד ולקחת צבע, מכחול, דיו, למרוח ולכתוב, ולנסות, ובעצם – לשחק! פשוט לשחק! ואז אני תמיד שומעת מכל עברי השולחן את הלחישות האלה, "איזה כיף!", "איזה כיף!". וזו התחושה המדויקת של מה שאני מנסה להעביר. אמנות זה כיף, רק צריך להעז, לשחרר ולנסות.

אם תרצו לקרוא עוד קצת על סדנת היומנים שלי, איילת המקסימה שלמדה אצלי לפני כמה שנים, תיארה את החוויה שלה בפוסט המקסים הזה. פרטים על כל הסדנאות הקרובות שלי אפשר למצוא בלשונית "סדנאות" פה למעלה, ואם זה נשמע לכן מעניין, בקבוצת הפייסבוק שלי תמצאו כמה מאות טובות של נשים שזה תחום העניין המשותף לכולן. יש לנו שם פעילות יצירתית שוקקת, ונשמח אם תצטרפו!