אמן אחד בשבוע: רוברט ראושנברג

לפני כמה חודשים הייתה ב-SF MOMA תערוכה ענקית של רוברט ראושנברג, אחד האמנים האהובים עליי. לשמחתי, הצלחתי להגיע לתערוכה פעמיים, ובדרך גם צילמתי המון תמונות לשתף. מעבר לאמנות המרתקת, זו התערוכה הכי מקיפה שהייתי בה אי פעם, ועצם ההיקף שלה היה כל כך מרשים ומפעים, שגם זו הייתה חלק מהחוויה. התערוכה כללה 150 עבודות, נקראה "רטרוספקטיבה של רוברט ראושנברג: למחוק את החוקים", והיא השתרעה על פני אולמות רבים. התחושה הייתה שהצופה ממש מעמיק את ההיכרות עם האמן מאולם לאולם, עוברים איתו בתים ומדינות, מתנסים איתו בכל כך הרבה מדיומים שונים, מרתק בעיניי לחשוב גם על ההצבה והתלייה של התערוכה כאמנות בפני עצמה. זו הייתה חוויה מרתקת.

ראושנברג יצר אמנות במשך כחמישים שנה, והדבר שמאוד בלט בעיניי היה שהוא ראה באמנות אפשרויות אינסופיות של ניסוי ומשחק. הוא היה אספן ועבד על המון סוגים של בסיסים, ובאינספור סוגים של מדיומים. נראה ששום דבר לא הבהיל אותו, הוא כל הזמן בדק את גבולות האמנות והיצירה, והתוצרים מרתקים. העבודות האלה הן על פיסות קרטון שהוא שלף מתוך חולצות שקנה

 

Robert Rauschenberg

 

זו תמונה אחת מתוך סדרת תמונות ציאנוטיפ. ציאנוטיפ היא טכניקת דפוס צילומית שעושה שימוש באור השמש כדי לפתח את הדימוי על הנייר. אפשר לקרוא עוד על הטכניקה הזאת בבלוג המצויין של חיים. ראושנברג היה גם צלם, והרבה מהעבודות שלו הן מניפולציות שונות על צילומים.

 

Robert Rauschenberg

 

כאן הוא צבע את גלגלי הרכב בשחור, ונסע על הנייר, ליצירת הדפס ארוך מאוד של גלגל על נייר:

 

Robert Rauschenberg

 

ב-1954, ראושנברג התחיל ליצור שכבות של צבע, בדים, גזירי מגזינים, וזבל שהוא אהב לאסוף. הוא היה מדביק הכל על הקנווס ומורח צבעים בצורה שלא הייתה מקובלת בזמנו. אז אף אחד עוד לא העז להשתמש ב"זבל", ובוודאי לא למרוח צבע על אותו קנווס ולקרוא לזה "תמונה". לעבודות האלה הוא קרא combine, שילובים היברידיים מכל וכל. העבודות האלה גדולות מאוד, עשירות בטקסטורה, וככל שמביטים בהן יותר מוצאים פרטים קטנים ומעניינים.

 

Robert Rauschenberg

 

רואים את הילדה מציצה שם בין נזילות הצבע?

 

Robert Rauschenberg

 

שכבות של עיתונים מקומטים, צבע, ומה לא.

 

Robert Rauschenberg

 

Robert Rauschenberg

 

שימו לב לעניבה משמאל

 

Robert Rauschenberg

Robert Rauschenberg

 

מצנח וגרב מודבקים כחלק מהעבודה, בסך הכל לגיטימי, לא?

 

Robert Rauschenberg

 

Robert Rauschenberg

 

Robert Rauschenberg

 

ועכשיו מגיעים לשלב העברות התמונה וההדפסים, בזכות האמנות הזאת הכרתי את ראושנברג. הוא בעצם התחיל את דרכו האמנותית כצלם, ואף היה נשוי לצלמת (מאוחר יותר גילה את אהבתו לגברים והיה בקשר רומנטי עם האמן ג'ספר ג'ונס, איזה מרתק היה לחשוף את כל החיים האישיים שלו דרך האמנות שלו), ויש לו המון עבודות שבוחנות את כל האפשרויות לשימוש בצילומים, הדפסי משי, העברות תמונה עם חומרים שונים, ועוד. שימו לב לשקיפויות בתמונות הבאות. הן מתקבלו בזכות העברה של התמונה, ולפעמים הדפס על בד שקוף.

 

 

 

התמונות האלה ענקיות

 

Robert Rauschenberg

 

אני אוהבת את העברות התמונה שלו, ואני אוהבת שהוא מרכיב קולאז'ים שלמים, סיפורים שלמים, בצורה הזו של העברת תמונה.

 

Robert Rauschenberg

 

Robert Rauschenberg

 

בתחום העברות התמונה, שתי עבודות שבו אותי במיוחד, בשתיהן מדובר בהעברת תמונה באמצעות סולבנטים. כשאני כותבת "העברת תמונה", אני מתכוונת למצב שבו משתמשים בתמונה מודפסת כלשהי, ומעבירים את הדיו שלה, את ההדפס, לחומר אחר. סולבנט הוא חומר נוזל ממס כמו טרפנטין או אצטון. יש לא מעט חומרים כאלה, שעימם מעבירים תמונות. כאן תוכלו לראות הדרכה שלי להעברת תמונה באמצעות טוש, שחומר המילוי שלו הוא סולבנט. בעבודה כאן למטה, ראושנברג השתמש בחומר למילוי מצתים כדי להעביר את הדיו מתמונות שונות, ויצר כך, רק באמצעות העברות תמונה, את הגרסה שלו לתופת של דנטה. זהו קיר שלם, מלא בסצנות כאלה, בכל סצנה כמה וכמה העברות תמונה, וכולן יחד מרכיבות סיפור.

 

 

תקריב על חלק מהתמונות בסדרה

 

Robert Rauschenberg

 

Robert Rauschenberg

 

אני חושבת שvעבודה הבאה היא העבודה שהכי אהבתי בכל התערוכה, קשה להסביר למה, וקשה עוד יותר לבחור מה הכי אהבתי, אבל חדר שלם הוקדש לדבר המופלא הזה, עבודה בשם "שיהוקים", Hiccups.

 

Robert Rauschenberg

 

אלה הם 97 פאנלים של בד ונייר בעבודת יד, ועליהם תמונות שהועברו באמצעות סולבנט. כל פאנל מחובר לאחר באמצעות רוכסן, ולפי מה שכתוב בהסבר שהוצמד לתצוגה הזאת, בכל תערוכה מחברים את כל החלקים מחדש, כל פעם בסדר אחר. אין להם סדר מוכתב מראש.

 

Robert Rauschenberg

 

Robert Rauschenberg

 

Robert Rauschenberg

 

וזה כבר סגנון חדש של העברות תמונה, משנות השמונים של המאה העשרים, אחרי שהוא התוודע למדפסות מתקדמות יותר ודפוס דיגיטלי, והחל ליצור העברות תמונה באמצעים פחות רעילים מהסולבנטים של השנים הקודמות. הוא עשה אינספור ניסיונות וניסויים להעברת תמונות שנסרקו והודפסו במדפסת, ואלה חלק מהם.

 

Robert Rauschenberg Robert Rauschenberg

 

אי אפשר כמובן להכניס בפוסט אחד בבלוג חיים שלמים או 150 עבודות של אמן מרתק כל כך, היו שם עוד כל כך הרבה עבודות ורעיונות, הייתה תקופה שבה הוא הושפע מאוד מפרפורמנס וריקוד, והיה אולם עם אמבטיית בוץ ענקית מבעבעת, ושלושת הקנווסים הלבנים. לבן ריק, תלויים ככה על הקיר באחד המוזיאונים הרציניים בעולם, כי ראושנברג רצה לבדוק מה זה בדיוק "לבן". ויש קנווסים שהם "שחור", צבועים בזפת, ויש את הפעם ההיא שביקשו ממנו (ומעוד הרבה ציירים) לצייר דיוקן של האוצרת איריס קלרט, לרגל מסיבה שערכו לה, אבל הוא היה עסוק מדי, אז הוא שלח את המברק הבא –

 

Robert Rauschenberg

 

במברק כתוב, "זהו דיוקן של איריס קלרט כי ככה החלטתי". חוש הומור או חוצפה?

אני אסיים דווקא בעבודה מאוד לא אופיינית. אחד האולמות בתערוכה הוקדש לתקופה נוספת בחייו של ראושנברג, המעבר מניו יורק ל-Captiva Island בפלורידה. המעבר מהעבודות הגדולות מאוד, הצבעוניות והרבודות, הגבריות כל כך, לאי, היה מופלא בעיניי. אילו הייתי צריכה לנחש במעבר בין האולמות האלה, הייתי אומרת שהעבודות האלה שייכות למישהו אחר. עם המעבר לאי נכנסים פתאום צבעים של חול, בדים דקיקים מתנפנפים, והעבודה היפהפייה הזאת, שאני לא בטוחה שהצילום שלי עושה לה טוב.

 

Robert Rauschenberg

 

אני מקווה שנהניתן לקרוא, התערוכה הזאת השאירה בי רושם אדיר. אשמח לשמוע מכן אם הכרתן את ראושנברג ואילו עבודות אהבתן, ואנצל גם את ההזדמנות הזאת כדי להזכיר שוב את הקבוצה המעולה שאני מנהלת בפייסבוק, "הקבוצה של הסטודיו". יש בה דיונים מאלפים, שרשור קבוע של המלצות על תערוכות בארץ ובעולם, ועוד הרבה מאוד!

 

 

אשמח אם תשתפו את הפוסטים שלי:

6 תגובות

  1. תערוכה מדהימה, והתאור שלך ממש הביא את התערוכה והאמן אלי הביתה, לסלון. תודה לך חגית על הרחבת האופקים שאת מאפשרת לנו כל פעם מחדש !

  2. לא הכרתי אותו או עבודות שלו,(אני יודעת שכולן דיברו על כך שאת מדברת עליו-או שבסדנה שלנו לא דיברת עליו או שאני סנילית…). ללא ספק ההתלהבות שלך ממנו ניכרתואפשר בהחלט להבין למה 🙂

    1. נכון, את היית באחת הסדנאות הראשונות, הרבה השתנה והתפתח מאז 🙂

  3. פוסט מפנק, איזה תענוג! כך-כך קשה להעביר תערוכה בקנ"מ עצום כזה אבל ההתלהבות הסחופת שלך הצליחה לי (-: ואני מסכימה בגדול שכשמגיעים לראות אמן מוכר וחשוב שכזה האוצרות מרתקת לא פחות מהעבודות (למרות שבעיני האוצרות תמיד מרתקת…).

    1. נכון, אוצרות זה מרתק! אבל פה ספציפית הגודל של התערוכה היה ממש חריג יחסית לכל מה שהכרתי, וממש הרגשתי כאילו אני מטיילת בחיים שלו, זו הייתה חוויה מדהימה, בעיקר שזה אמן שהכרתי מאוד טוב וירטואלית, אז החשיפה לעבודות במציאות, לגודל העצום ולהיקף שלהן, והיכולת לראות הכל מקרוב ועוד בצורה סיפור אחד ארוך, היה מרתק ממש. אני מאוד מצטערת שלא הצלחתי לראות את הרטרוספקטיבה של ג'ספר ג'ונס, היא נסגרה עכשיו בלוס אנג'לס, ולמרות שאנחנו באותה סטייס, זה היה רחוק מדי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


אוהבת ליצור, אבל זקוקה להשראה? הדרכות? רעיונות?

מעולה! זה בדיוק מה שאני שולחת למנויות שלי.

מלאי את כתובת המייל שלך, ותוכלי ליהנות מתוכן מגוון ומעניין. 

אני שמחה שאת נרשמת, לעולם לא אעביר את הפרטים שלך לאיש!

גם אלו מעניינים:

Collage postcard

גלויות קולאז'

קולאז' הוא עולם שלם של אפשרויות, פיסות נייר מפה ומשם שמרכיבות יחד יצירת אמנות חדשה. בפוסט הזה, גלויות קולאז' מהירות וכייפיות.

לפוסט המלא >>

אוהבת ליצור, אבל זקוקה להשראה? הדרכות? רעיונות?

מעולה! זה בדיוק מה שאני שולחת למנויות שלי.

מלאי את כתובת המייל שלך, ותוכלי ליהנות מתוכן מגוון ומעניין. 

אני שמחה שאת נרשמת, לעולם לא אעביר את הפרטים שלך לאיש!

אוהבת ליצור, אבל זקוקה להשראה? הדרכות? רעיונות?

מעולה! זה בדיוק מה שאני שולחת למנויות שלי.

מלאי את כתובת המייל שלך, ותוכלי ליהנות מתוכן מגוון ומעניין. 

אני שמחה שאת נרשמת, לעולם לא אעביר את הפרטים שלך לאיש!