בשבוע שעבר כתבתי כאן על האנשים הקטנים האלה, ועל איך ביליתי איתם בוקר שלם של משחקים בסטודיו.
אז זה לא נגמר במגזין ההוא! אני ממש נחושה לסיים את כל האנשים האלה שיש לי, ויש המון!
הם עשויים מנייר קשיח שנוח לעבוד איתו, ואחת המחשבות שהייתה לי היא ליצור איתם כרטיסי ברכה, אבל האסוציאציה שהייתה לי כשהסתכלתי עליהם הייתה של משהו עצוב. הם מתו מזמן, הם בשחור לבן, וחלקם באמת עוטים על עצמם הבעות עצובות. לא בדיוק חומר לכרטיס יום הולדת שמח. אז חיפשתי מילים לצרף להם.
פשפשתי מעט בארגז הניירות שלי, ומצאתי ספרי קומיקס ישנים שאספתי בדיוק למקרים כאלה. דפדפתי בהם קצת, והתחלתי לגזור בועות מחשבה. כשמנתקים את בועות השיחה מתוך הסיפור שבו הן נמצאות, כלומר, מתוך ההקשר שלהן, אפשר לעשות איתן הרבה מאוד דברים מעניינים ומשעשעים.
אני החלטתי לשלב אותן עם האנשים הקטנים. כמו החברה הזאת. הבועה הופכת את הכרטיס למין כרטיס עידוד, לתשומת לב. אני לא בטוחה אם יש קטגוריה כזאת בכלל, או שאני מושפעת מהאמריקאים יותר מדי! בארה"ב אפשר למצוא כרטיסי ברכה לכל יום, רגש או מקרה שקרה לך, כמובן. 🙂
פה החלטתי שהבחורות האלה הן לא סתם חברות. אולי הן הכירו הערב, במסיבה? מה את אומרת, זה יתאים ככרטיס ברכה?
וזה?
בכל הכרטיסים השתמשתי בכרטיסי ברכה ריקים, מוכנים ליצירה, שעליהם הדבקתי ניירות מעוצבים כרקע. בכרטיס הזה גזרתי לילדון גם כורסא, שיהיה לו נוח. 🙂
בעצם, אני יצרתי אותם ככרטיסי ברכה, אבל אני יכולה באותה מידה למסגר אותם כתמונות קטנות. עוד לא החלטתי מה יעלה בגורלן, מה עדיף לדעתך?
זמן סטודיו: רשות לשחק
אין יצירה בלי משחק
טוב זה מקסים משעשע ויצירתי בטרוף! כהרגלך. אני הייתי ממש שמחה לקבל כזה. גם מסגור וגם סתם תלייה על המקרר או על לוח השראה זה פצצה.
תודה רבה, ריבי, איזה כיף שאני יכולה להגשים משאלות! 😉