פוסט זה פורסם לראשונה בשנת 2012, בבלוג "יומני היקר", בו ראיינתי מדי שבוע יוצרים שהציגו את היומנים שלהם וסיפרו על מקומו של היומן בחייהם.
והפעם, היכרות עם דן אלדון.
לדן אלדון יש סיפור חיים מרתק, עם סיום טראגי.
דן היה צלם ועיתונאי, ובשנת 1993, כשהיה בן 22 בלבד, נהרג בידי המון זועם בסומליה.
הוא נולד בלונדון ב-1970, וכשהיה בן שבע, עברה כל המשפחה לגור בקניה.
בגיל 12 כבר התחיל לצלם, כשהתלווה לאימו העיתונאית למשימות סיקור שונות, ובגיל 15 התחיל לכתוב יומן.
הוא היה פעיל חברתי בנפשו, וכבר בשנות בית הספר ארגן יוזמות שונות, ביניהן גיוס כספים לילד קנייתי שהיה זקוק לניתוח, ומכירת פריטי אמנות כדי לגייס כספים למשפחות מקומיות. בתקופת הלימודים הגבוהים שלו הקים קרנות צדקה ונסע למסעות חובקי עולם לגיוס כספים למטרות שונות. בחייו הקצרים הספיק לבקר ב-46 מדינות, וללמוד 7 שפות.
ב-1992 היה רעב איום בסומליה, ודן נסע לבקר שם במחנות פליטים. אנשי סוכנות הידיעות רויטרס הבחינו בצילומים שלו, והוא התחיל לעבוד ברויטרס ככתב שטח וצלם.
אחרי שנה הוא החליט שהספיק לו, ואפילו העביר כבר את התפקיד לכתב מחליף, אבל זמן קצר לפני שהיה אמור לעזוב את המדינה, הוא נרגם למוות על ידי המון זועם, בזמן שצילם אחרי תקרית עקובת דם שבה נהרגו עשרות אנשים חפים מפשע.
אחרי מותו, אמא שלו מצאה את 20 היומנים שהספיק למלא. תיעוד מדהים של חייו.
באתר הרשמי של דן אלדון אפשר ממש לדפדף ביומנים עצמם, לראות את הכריכות, ולהסתכל מקרוב. היומנים מרתקים, יש בהם כל כך הרבה סיפורים ומזכרות (נוצות, מטבעות, פתקים, תעודות ועוד), והכל מתועד בצורה מאוד כנה וחיה.
היומנים מלאים בסגנונות יצירה שונים ומעניינים, ומעניין גם לשים לב להתפתחות שלו לאורך השנים. אין ספק שהיומנים מילאו תפקיד חשוב בחייו והיו חלק בלתי נפרד מהם.
פה אפשר לצפות בסרט קצר ומרתק על חייו של דן אלדון, כולל צילומים שלו, ראיון עם אימו ואחותו, ועוד.
כשאמא שלו מספרת על אהבתו לצילום, היא אומרת, "הוא אף פעם לא היה מרוצה מהתמונות שצילם. הוא תמיד ערך אותן, גזר אותן, כתב וצייר עליהן".
אימו של דן הוציאה לאור שני ספרים שמורכבים מעמודי היומן שלו. אפשר לדפדף בהם באמאזון:
The Journey is the Destination
Dan Eldon: The Art of Life
לצערי אני לא יכולה לראיין את דן אלדון, אבל תוך כדי דפדוף ביומנים המדהימים האלה, אני לא יכולה שלא לחשוב על הבחור הצעיר הזה, ולדמיין מה הוא היה עונה.
8 תגובות
תודה חגית מרתק ומלא עיניין
תודה לך! 🙂
תודה חגית שחשפת אותנו לעושר האנושי/אומנותי הזה.
אני ממש מתרגשת להכנס יותר לעומק, לראות את הסרטון על דן ולעלעל ביומנים.
הוא נהרג והשאיר אוצר.
כמה עצוב. אך מעורר השראה מטורפת.
תודה לך!!!
תודה רבה, גילי, זה באמת אוצר מדהים 3>
מצמרר… כמה כשרון, כמה עצוב.
היומנים שלו מלאים בחופש פעולה
ממש טראגי!
עושה רושם שהוא היה איש מיוחד, מוכשר ועמוק, חבל שאי אפשר לראיין אותו 🙁
מזכרת מצמררת…
מדהים!!! ומרגש עד דמעות. כשהסתכלתי על הפוסט ועל הסרטון, אמרתי לעצמי איזה מזל שכתב יומנים.זו הנצחה אוטנטית, משהו שלא בהכרח נכתב לצורך הנצחה אבל יוצר הנצחה שיש בה כל כך הרבה תוכן ועומק שאפשר להרגיש כאילו מכירים את דן. התרגשתי מאוד