איך להפוך ספר ישן ליומן חדש

אני מאוד אוהבת ספרים. אני אוהבת ספריות וחנויות ספרים, אני אוהבת לקרוא ולדפדף בספרים. ספרים הם עולם ומלואו, גם כחומר קריאה וגם כחומר יצירה! אני משתמשת בעבודות שלי בעמודי ספרים, ואני גם מצילה ספרים ממוות, או במילים אחרות, יוצרת בתוך ספרים. אלה, למשל, עמודים מתוך יומן מסע שכתבתי לפני תשע שנים, במהלך טיול ביפן.

אם תסתכלי מקרוב, תוכלי לראות שהיומן כולו כתוב בתוך ספר. המילים שלי, על גבי מילות הספר.

לשימוש בספר ישן יש הרבה יתרונות על פני קניית יומן חדש:

1. חסכון בכסף, אין צורך לקנות יומן חדש.
2. מיחזור והצלת ספרים.
3. אין דפים לבנים, אז אין חרדה מפניהם!
4. הספר מגיע עם שם, ציורים, כותרות, ותוכן, שיכולים לשמש נקודות התחלה מצויינות לעבודה ביומן.

אני מקווה שאת לא מזדעזעת מהרעיון של השחתת ספרים. אני לא משחיתה, אלא מצילה אותם. כל הספרים שאני ממירה ליומנים, ויש כבר הרבה כאלה, נמצאו על ידי בזבל, ננטשו בכל מיני מקומות מוזרים, או נאספו כשהספריה או בעליהם האחרים ויתרו עליהם. אני לא מחפשת את היומן הבא שלי על מדף ספרי המופת בבית. אם הספרים האלה לא היו הופכים ליומנים, הם היו מגיעים לזבל.

אז אחרי שטיפלנו ברגשות האשמה לגבי החרבת ספרים, השאלה היא איך באמת לבחור בספר שיתאים לעבודה יצירתית ויוכל להיות היומן הבא שלך. הכללים בסך הכל מאוד דומים לאלה שפירטתי בפוסט, "טיפים לבחירת יומן מתאים ליצירה". גם הפעם, אני מחפשת יומן דק יחסית, ותפור. שימי לב מה קורה כשמנסים לעבוד ביומן לא תפור. ברגע שפותחים אותו באמצע ומנסים לשטח אותו על השולחן, הוא ממש נשבר. כך נראה ספר שלא כדאי לעבוד בו-

וכך נראה ספר תפור שיכול להיפתח בצורה שטוחה באמצע, מבלי שהעמודים שלו יתפרקו. את שמה לב לתפרים באמצע?

עוד דרך לזהות ספרים תפורים שיחזיקו מעמד וכדאי לעבוד בהם היא באמצעות פיסת הבד הקטנה שנמצאת בחלקו הפנימי של הספר. בתמונה כאן, פיסת הבד בלבן ואדום. זוהי תפירה מסורתית ישנה של ספרים, ועמודים שנתפרו כך אל הספר יחזיקו מעמד היטב בתוכו –

כך זה נראה ביומן שכתבתי ביפן –

אחרי שאמדת את עובי הספר (לא כדאי שיהיה עבה) ובדקת שהוא תפור, בדקי גם את שם הספר, סוג העמודים שלו, הפונטים והציורים שבתוכו. אני אוהבת לעבוד בספרים שהתוכן שלהם מעניין אותי, וכנראה שלא במקרה כל הספרים שהפכו אצלי ליומנים הם מילונים או אנציקלופדיות. אלה הם עמודים מאחד היומנים שלי, שהיה בעברו כרך של אנציקלופדיה אביב.

השלב הבא, אחרי שבחרת יומן נוח לעבודה שאת מתחברת לתוכן שלו, הוא… להתחיל לעבוד! אני אוהבת למרוח ג'סו על עמודי הספר, אבל זאת לא חובה. ג'סו הוא בעצם צבע לבן עם סיד בתוכו, הגימור שלו גירי, הוא לא לבן אטום, אלא שקוף, והוא משמש כבסיס נהדר לעבוד עליו, כי כל סוגי הצבעים נאחזים בו היטב. אם את רוצה להדביק קולאז'ים על דפי הספר, אולי אין צורך בכלל למרוח ג'סו לפני כן.

השבוע פתחתי קבוצת ממשיכות לעבודה ביומנים, נמצאות בה נשים שלמדו אצלי כבר סדנת יומנים אחת או יותר, והפעם בחרתי לעבוד בתוך ספרים מטופלים, מכל הסיבות שמניתי למעלה.

היה מעניין לראות איך כל אחת מצליחה למצוא ספר שיתאים לאישיות שלה, וגם מוצאת את עצמה בין העמודים, המילים והציורים שלו.

אחד הדברים הכי מעניינים בעיניי בעבודה בתוך ספרים הוא שבכל פעם שאני פותחת את הספר כדי להתחיל לעבוד בו, מחכה לי הפתעה, ובמקום עמודים לבנים יש כבר תשתית שלמה של מילים, ציורים ורעיונות שרק מחכים לפרשנות שלי. ואם אני בכל זאת רוצה לוח חלק, אני תמיד יכולה לצבוע את העמודים בג'סו. בדוגמה הבאה, אחת התלמידות בסדנה התחילה לצבוע את העמודים בג'סו, ומאוד אהבתי את התוצאה. המבנה שבתמונה מימין הופך למעורפל, ועכשיו הוא פתוח לפרשנות, שינוי, או כל עבודה יצירתית אחרת. הוא כבר לא תמונה של מבנה קיים, רלוונטי לתוכן הספר, אלא משהו אישי שלה, חומר לעבודה.

ומה איתך? את הולכת לחפש עכשיו את הספר שיהפוך ליומן הבא שלך? או שיצא לך כבר לעבוד בתוך ספר? אשמח לשמוע מה חשבת על העבודה בתוך ספרים קיימים.