סקוויק קרנוות' היא אמנית אמריקאית ותיקה עם שם מוזר, וגוף עבודות מרשים ומרתק. היא נולדה ב-1947 בארה"ב, והיא חיה בקליפורניה. היא מספרת שסקוויק הוא כינוי שדבק בה מהילדות, ונשאר.
העבודות שלה הן מדיה מעורבת (מיקסד מדיה), היא עובדת עם צבעי שמן וצבעים אקריליים, מגרדת, שורטת, פוצעת את הצבע, כותבת, ומייצרת הדפסים על הקנווס.
אפשר למצוא אצלה הרבה שכבות ועניין, ציורים עשירים בצבע, צורות גיאומטריות, טקסט וטקסטורה.
כדי להבין טוב יותר מה הגודל של כל ציור כזה, תציצו שוב בתמונה הראשונה.
אם מתבוננים במספיק ציורים שלה, אפשר להבחין שיש לה שפה חזותית מאוד ברורה, עם חזרתיות של סמלים מסויימים- זוג פמוטים, ספינה שוקעת, עמודי מחברת, גרידים, ומספרים הם רק חלק מהשפה הזאת. הבחנתן בעוד פרטים?
באוסף אנדרסון יש ציור שלה, נהניתי מאוד לגלות אותה שם, זו הייתה הפתעה נעימה לראות מקרוב אמנות של מישהי שאני עוקבת אחר העבודה שלה, עד אז כנראה לא הבנתי את היקף העבודה שלה או את החשיבות שלה באמנות האמריקאית.
אני מאוד אוהבת שילוב של טקסט בעבודות. אצל סקוויק קרנוות' מצאתי תובנות על החיים ומילים משירים של נינה סימון.
בלא מעט ציורים, קרנוות' מתייחסת לתהליך היצירה, מתכתבת עם עצמה או עם הצופה, כאן למטה, למשל, "רעיונות טובים לא נוצרים, הם נגנבים, או במקרה הכי טוב, מושאלים".
מעניינים אותי במיוחד הציורים (מה בעצם הופך את זה לציור, אם זה רק טקסט?) שיש בהם טקסט מטה-אמנותי, מילים שמתייחסות לעצם פעולת היצירה. כמו זה, למשל, "אם ציור הוא שפה, האם זו חשיבה או התבוננות? למשל, האם זה ציור של השמיים? או רצועת צבע כחלחל? ואם שפה מייצגת דרכים ייחודיות של חשיבה, אז הציור, אם הוא סוג של שפה, מייצג את צורת החשיבה הייחודית ביותר, ורק כדי לסבך עוד יותר, ציור הוא התגלמות הזמן: ממשי ואמיתי."
וכאן – "אמנות, כמו מדע ופילוסופיה, מציגה גרסאות חיוניות של מציאות". זה ציור בשמן! לא מודבק כאן נייר, וסקוויק מדגישה שאין אצלה אלמנטים של קולאז', הכל מצוייר.
חלק מהטקסטים בציורים האלה כתובים על הציור, וחלקם מודפסים (מונופרינט). אני אוהבת את השילוב של השפה החזותית והגרפית, זה מה שאנחנו עושות ביומן. סקוויק קרנוות' מתארת את הציור כחקר הקיום שלנו.
אני מאוד אוהבת את השילוב של האלמנטים האישיים, הסמלים והשפה האינטימית של האמן תמיד מרתקים בעיניי, וגורמים לי להרגיש שזאת "עבודת יומן", והנה, גם באתר של האמנית עצמה הסגנון שלה מתואר כ"סגנון ייחודי שמשלב אלמנטים אישיים ויומניים עם תכנים אוניברסליים קיומיים". אז בעצם זה יומן, רק בגדול! איזו מרתקת שפת האמנות הזאת, היכולת למצוא את עצמך בתוך כל זה, למצוא את השפה האישית והסמלים שלך, ולהיות מסוגלת להשתמש בהם כדי לדבר גם על דברים גדולים הרבה יותר. מעניין אותי אם אתן מתעסקות ביצירה שלכן בנושא הזה, בנסיון למצוא את ה"שפה" או הייחוד שלכן, את הצבעים שמדברים אתכן, ואת הסמלים שמביעים עבורכן הכל. אשמח אם תשתפו אותי בתגובות.
4 תגובות
לא הכרתי. כמה מענין.ככל שאני יוצרת יותר ביומן אני מגלה שיש לי נטייה לעבוד בטכניקה דומה ברוב הדפים למרות שהתוצאה אינה זהה. סמלים יחודיים עוד לא גיליתי אצלי אבל גם לא חיפשתי.
מאוד טבעי שתעבדי בטכניקה דומה כל פעם. ולגבי הסמלים, יהיה דווקא מעניין לחפש. זה יכול להיות בחירת הצבעים, בחירת החומרים והטקסט, צורות שחוזרות על עצמן.
היא נהדרת! ויש משהו במעבר שהיא כביכול עושה מקנה"מ של מחברת לקנבס עצום ומוגזם – כאילו כל ה"שרבוטים" והטקסט נועדו להיות קטנים ואישיים ועצם ההגדלה יוצרת חשיפה אישית כזו. מעניינת! תודה
תודה, איזו פרשנות נהדרת 🙂