היומנים של פיטר בירד

היום אני רוצה להכיר לכם איש מרתק. אתם מכירים כבר את המשיכה שלי ליומנים ויומנאים, ובוודאי תבינו מה גדולה הייתה התלהבותי, כשנתקלתי בתמונה הבאה, שבה פיטר בירד עובד ביומן האישי החזותי שלו, ועל כתפיו ביתו, זארה.

התמונה השניה שלו שראיתי הייתה זו, והיא סחפה אותי לקרוא עוד על האיש המרתק הזה:

בתמונה, פיטר בירד כותב ביומן, מתוך פה של תנין (מת, ברור שמת). התמונה הזאת מודבקת בתוך אחד היומנים שלו, והצבע האדום שאתם רואים בה הוא לא צבע אדום, אלא דם. כן, פיטר בירד שילב דם (שלו ושל אחרים) ביומנים שלו. ולא רק דם, גם חול ועלים ועוד הרבה פריטים שהוא מצא במסעותיו, אבל רגע, תיכף נגיע לזה.

בירד נולד בניו יורק ב-1938, והתחיל לכתוב וליצור ביומנים בגיל 11. הוא ממשיך בעיסוק הזה עד היום, כשהוא בן 76. הוא מצלם מגיל 12, והצילומים הם חלק בלתי נפרד מהיומנים ועבודות האמנות שלו.  בשנת 55, לאחר שקרא את "זכרונות מאפריקה" של קארן בליקסן, נסע בעקבותיה לגלות את היבשת, ועד היום הוא חי בין קניה לניו יורק.

בירד חי באפריקה ומתעד אותה ואת השתלטות האדם על הטבע כבר עשרות שנים. הוא מצלם, כותב, ויוצר קולאז'ים ויומנים שמתעדים את כל חוויותיו. הוא צילם הפקות אופנה לווג, צילם מסע הופעות של הרולינג סטונס, וגם היה הצלם שגילה את הדוגמנית אימאן.

בכל מקום שקראתי עליו, התרשמתי שהוא אדם נעים וידידותי מאוד, ומעבר לכך שהוא היה חבר טוב של מיק ג'אגר, ז'קלין אונאסיס, אנדי וורהול ועוד רבים וידועים אחרים, נתקלתי גם בסיפורים של בלוגרים שפגשו אותו במקרה, וסיפרו גם הם כמה הוא נחמד ומעניין.

מתישהו במהלך חייו, נשרף ביתו של בירד, ואיתו עשרים שנות יומנאות. ובכל זאת, ישנם עדיין מאות יומנים נפלאים, שהשתתפו כבר בתערוכות ומתועדים גם בספרים.

באחד הסרטונים שראיתי עם פיטר בירד, הוא מדבר על היומנים שלו, ומספר, "אני אוהב דברים שנעשים ללא שליטה. זה כמו בחיים, אתה פשוט לומד מטעויות וסיכונים שאתה לוקח. זה כמו פאזל, אני מנסה להכניס פנימה דברים שהעשירו את חיי, דברים ממקומות מעניינים, דברים שאני רוצה לזכור. זה יכול להיות חפיסת סיגריות, שיר. ויש כל כך הרבה דברים שאפשר לצלם… תמיד חשבתי שזה קסם".

זה אכן קסם!

ומאחר שקשה מאוד לסכם איש מרתק כל כך ויומנים רבים כל כך, אני מפנה אתכם ל-Youtube, יש שם סרטונים מרתקים, כולל סרטון תיעודי עם פיטר בירד, וסרטון שבו מתועדת התקפת פילים עליו באפריקה, וגם לאמאזון, שם תוכלו להציץ לספרים עליו, וכמובן לאתר שלו, בו אפשר לקרוא על פועלו בכלל.

פוסט זה פורסם לראשונה ביוני 2014.