ביקור באוסף משפחת אנדרסון בסטנפורד

אל אוסף אנדרסון בסטנפורד הגעתי לגמרי בטעות. התכוונתי לבקר במוזיאון אחר בסטנפורד, ובלי לשים לב נכנסתי למקום הלא נכון. שבעצם התגלה כמקום נכון מאוד, כמובן! אוסף אנדרסון הוא אוסף מרשים מאוד של אמנות אמריקאית אבסטרקטית מודרנית, שנתרם על ידי משפחת אנדרסון, זוג הורים וביתם.

 

 

התחלתי את הסיור בצפייה בסרטון וידאו על המשפחה והאוסף המדהים הזה שהיא צברה, והוא הפך את המושג של אוסף אמנות למוחשי הרבה יותר מהפתק הקטן שבדרך כלל מוצמד לקיר ומציין לאיזה אוסף שייכת התמונה. הזוג אנדרסון התחיל לאסוף אמנות בשנות השישים, אחרי ביקור מכונן בלובר בפריז, ובסרט מוצג הבית שלהם, ובו כל פריטי האמנות, והסיפורים האישיים הרבים שמאחורי כל פריט.

 

 

בני הזוג חיים בקליפורניה, והאיסוף האמנותי שלהם עבר הרבה תקופות ותהליכים, עד שבשלב מסויים הם הגיעו להחלטה לאסוף רק אמנות אמריקאית אבסטרקטית. הם יצרו קשרים אישיים עם האמנים שהם תמכו בהם, ונסעו הרבה ברחבי ארה"ב כדי לחפש אמנות משמעותית, מסקרנת, כזאת שהם חשבו שתתווה את העתיד. האוסף כולל תמונות מפורסמות מאוד של אמנים ידועים כמו רותקו, ג'קסון פולוק, דה קונינג, ניק קייב, ועוד.

 

 

כל הבחירות שלהם מעניינות, והביקור שזור בסיפורים קטנים ומעניינים על כל רכישה.  את התמונה פה למעלה של פולוק, למשל, הם הצליחו לקנות מהבעלים הקודם שלה, אחרי שנתיים של שכנועים. התמונה הייתה תלויה מעל למיטה של הבת שלהם, לאורך הילדות שלה, והיא מספרת איך שהיא וחברותיה היו קופצות על המיטה כשמעליהן תלוי פולוק, והן אפילו לא ניסו "לקשקש עליו בטושים".

 

 

ברגע אחר בסרט, מרי מרגרט אנדרסון, האם, מדברת על האהבה שלה לאמנות, ומספרת איך זה לחיות לצד ציורי ענק כאלה. היא מסבירה שיש קשר בינם לבין האמנות. "אם רק תסתכלו על התמונות, הן יגיבו אליכן", היא אומרת. בתצוגה עצמה ישנו קנווס ענק, שחור וחלק. מסוג הדברים שאנשים אוהבים להגיד עליהם, "גם הבן שלי יכול לצייר ככה". לצד הקנווס הזה, תלוי קומיקס מצויין של האמן, אד ריינהרדט, ובו מצוייר צופה שמתבונן בציור אבסטרקטי ואומר, "חה חה, מה זה מייצג?" ואז הציור נותן לו אגרוף ושואל בחזרה, "מה אתה מייצג?!" מתחת לקומיקס יש את ההסבר של האמן, "ציור אבסטרקטי יגיב אליך, אם אתה תגיב אליו. אנחנו מקבלים מהציור את מה שאנחנו מביאים אליו. הוא יפגוש אותך בחצי הדרך, אבל לא יותר. הציור חי, אם גם אתה חי. הוא מייצג משהו, וגם אתה."

 

 

התערוכה מלאה בציורים וציירים מאוד מפורסמים, אפשר לראות את כל האוסף פה, ואני מוסיפה מעט תמונות שצילמתי, ביום סגרירי שלא החמיא כל כך לצילומים. למשל, פסל מתוך סדרת Soundsuits המדהימה של ניק קייב, וברקע שלושת השוטרים, אמנות מיקסד מדיה ענקית ומרשימה מאוד שציירה דבורה אורופלו לאחר המהומות בלוס אנג'לס בשנת 1992.

 

 

ותקריב על הבגד הזה, שמורכב כולו מבובות גרב-

 

 

פרנק סטלה, מתוך אולם שכולו מוקדש ל"קנווסים בצורות שונות". כאן ה"קנווס" הוא בעצם מתכת בצורות שונות, ועליה צבע.

 

 

עמנואל נרי, דמויות מינימליסטיות בשחור:

 

 

וסוזן רותנברג:

 

 

משפחת אנדרסון תרמה את האוסף שאספה במשך ארבעים שנה, למספר מוזיאונים וגלריות ברחבי ארה"ב והעולם. לדבריהם, האמנות לא שייכת להם. זאת אמנות נהדרת ששייכת לעולם, וראוי שעוד אנשים ייהנו ממנה, כך הם מסבירים, בזמן שהם יוכלו להמשיך לאסוף פריטים נוספים. בגלל שאני יודעת שגם אתם רוצים לדעת, אספר לכם ממה משפחת אנדרסון התעשרה. כשאב המשפחה היה סטודנט, נסגרה הקפטריה בקולג' שלו, והוא ושני חברים החליטו לנצל את ההזדמנות ולפתוח במקום קפטריה חדשה במקומה. העסק שלהם שגשג, והם התרחבו לקולג'ים נוספים, והפכו לחברת הסעדה ענקית בארה"ב.

היה מאוד מרגש לראות בסרטון איך אורזים את ציורי הענק האלה ומוציאים אותם מהבית, ומעניין להסתובב בגלריה ולקרוא את כל הסיפורים הקטנים שמרכיבים היסטוריה. לביקור הזה בגלריה המקסימה הזאת הגעתי לבד, אבל אחרי יומיים חזרתי לשם עם כל המשפחה, וגילינו פן נוסף של המקום.

במקום יש גם ספרייה גדולה של ספרי אמנות, חלקם פתוחים לקהל וחלקם נעולים מאחורי דלתות, אבל גם בהם אפשר לדפדף, אם קובעים פגישה מראש. הושקעה בספריה מחשבה, כדי שתיראה כמו ספרייתם הפרטית של האנדרסונים, וכך אפשר לראות על המדפים, ליד הספרים גם כל מיני פריטים קטנים של בני הזוג, פסלונים ואוספים, שמקשטים את הספרייה הביתית שלהם. הספריה פתוחה לכולם בשעות הביקור, על השולחנות יש צבעים ודפי צביעה, וילדים יכולים לגשת לקבלה ולקבל גם תיק אמנות ובו צבעים ודפי יצירה. הילדים שלנו מאוד נהנו לקחת את התיק ולשבת בספרייה ולצייר.

למקומיים: הכניסה לאוסף אנדרסון חינם, יש ימים שבהם אפשר להצטרף אל סיור מודרך, אפשר גם להגיע עם הילדים, לבקש Art Box בכניסה, ולשבת בספרייה ולצייר. אם יישאר לכם כוח להמשיך אחרי האוסף הזה, בבניין הצמוד לשם נמצא מרכז קנטור לאמנות, שהוא מוזיאון מדהים בפני עצמו, ומאחוריו גינת הפסלים של רודין ובית קפה עם אוכל לא רע בכלל.

כאן יש סרט שאפשר לראות בו את בית המשפחה עם כל פריטי האמנות והסיפור המרתק שלהם:

ביקרתם לאחרונה בתערוכה מיוחדת? שתפו אותי בתגובות, אשמח לקרוא!